שוק הפשפשים 

שוק הפשפשים- יפו

 הבוקר יום שישי סימתי ואני טיילנו בשוק הפשפשים שביפו. יצאנו מוקדם לחוש עדיין את מעט צינת הבוקר לפני שחום חודש אוגוסט יוציא אותי מדעתי ביפו המהבילה והלחה.

 הכול מכיר. זו המסקנה אליה הגעתי לאחר סיור בשוק המדהים הזה. כול דבר העולה על דעתך ולא חשוב באיזה מצב הוא תוכל לקנותו. אותו פריט מכול סוג, צורה , מידה ומצב מוצג שם לראווה ולקניה. ראיתי שם פריטים מימי ילדותי, ילדות הורי וילדות הסבים שלי. ראיתי שם מוכרים מכל המינים, הסוגים, העדות והדתות. כולם מוכרים וכנראה גם שרובם קונים.

 היו שם פריטי מכירה שלא הצלחתי להבין מדוע קונים אותם אנשים. מה יעשה אדם מהישוב בבלוני סיפולוקס משומשים (חסרי גז). באמת, ניסיתי לתהות ולהבין את התעלומה הזו, אחת מיני רבות בכל הסחר העירני שהתנהל לו בשוק המדהים הזה.

 רוחם של המוכרים והקונים טובה עליהם. זהו סחר שאינו סיטונאי. סחר של רצון טוב הכולל והנושא בחובו שיחות רבות, חוש הומור ועמידה על המקח של פריטים שאין שום אפשרות בעולם לעמוד על ערכם האמיתי. כמה שווה: מחבת משומש חסר ידית? שעון סדוק שאינו פועל? אסימון שאינו יכול לפעול כיוון שאין טלפונים כאלו. מערכת טלפונים ישנה חסרת חוטים ובעלת חצי חוגה סדוקה? אכן, הכול נמכר במעין רחב בחש כזה של פעילות תוססת ומסחר בכסף קטן.

 העמידה על המקח היא אומנות בפני עצמה. חלקה נובע מתוך הרצון ליצור את אותו קשר בלתי אמצעי בין מוכר לקונה. למלא את החסך שיש לנו עם המוכרים ברשתות הגדולות. החסך שמלווה אותנו בסופרמרקטים הגדולים שבהם הכל ממוין, הכול ארוז, לא ניתן למשש, לחוש, להתמקח. הכול שם כל כך לא אישי.

 בשוק, הכול אישי. לכן הוא כה חוויתי. בין אם קנית ובין אם לא. בין אם נהניתי מיום שישי של התחככות עם אחרים. בין אם סבלת כמוני מהחום הכבד או אהבת אותו כפי שאוהבת סימה זוגתי. כל החוויות הללו, כל הרגשות הטובות באות לידי ביטוי בשוק הפשפשים ביפו.

 לא ניפקד, גם מיקומו של כוח משטרתי במקום, ראיתי ניידת משטרה שבה מתנדבי משמר אזרחי באזור, דבר שתרם להרגשת הביטחון שלנו.

מומלץ בכל לב לראות שיש עדיין מסחר אחר. מסחר אישי בין בני אדם, חובבי דיאלוגים, מחייכים, נעימי סבר ומוכרים דברים שאינך מבין מי ירצה לקנותם. אבל, מוצא עצמך בסיומו של בוקר נושא דברים מעין אילו איתך לביתך.

 תיהנו,

 ד"ר אבי זלבה